כבר בשנת 1973, עלתה לכותרות העובדה, כי ישנה ירידה במספר הסטודנטים המגיעים ללמוד הוראה במטרה לחזור לקיבוציהם וללמד בבתי הספר והגנים. הסיבות לכך הן לא בהכרח ירידה בביקוש, אלא בעקבות כך, שסמינר הקיבוצים הוא לא ''הבית'' הבלעדי ללימודי חינוך יותר. למעשה, נפתחו שתי שלוחות חדשות המכשירות מורים, כשאחת מהן ממוקמת בצפון. מדובר באורנים שבקריית טבעון, וזאת כנראה הסיבה המרכזית לירידה בביקוש "בסמינר הקיבוצים" בתל אביב. אורנים נמצאת באזור שקרוב יותר מבחינה גיאוגרפית לקיבוצים עצמם, ולכן אנשים מעדיפים לנסוע לצפון הקרוב יותר, מאשר להגיע עד למרכז. ישנה חשיבות שלא ניתן לעמוד את ערכה למקום הכשרה למורים קיבוציים שימצא בצפון.

אורנים היא לא מכללת החינוך הראשונה שנפתחה בארץ, וקדם לה ''סמינר הקיבוצים'', אורנים אף הייתה תחילה סניף של סמינר הקיבוצים. סגל שהיה ממנהלי סמינר הקיבוצים,  אמר על אורנים: ''ייחודו של המוסד הזה איינו נמדד רק במספר חברי הקיבוץ שבו, הם מציינים כי האווירה השוררת בסמינר, יש בה סממנים קיבוציים''. אורנים קמה בדיוק כדי לענות על הצורך הזה - הצורך הקיבוצי. בשנים ההם הקיבוצים היו פזורים בעיקר בצפון הארץ, וסטודנטים שרצו ללמוד ולקבל השכלה היו צריכים להגיע עד לתל אביב לסמינר הקיבוצים. הפתרון של אורנים הוא פתרון גיאוגרפי שנותן מענה לבעיה הזו - קרבה לבית שמעודדת הגעה ללימודי חינוך. ניתן לראות בכתבה כי האקדמיזציה נמצאת בתחילת דרכה, והיא החלה בחוג לספרות עכשווית. לאחר מכן הצטרפו החוגים ללשון, היסטוריה, גאוגרפיה, ביולוגיה ואומנות''. החשיבות לאקדמיזציה בכל התחומים היא גדולה מנשוא, מאחר והכשרת מורים קיבוציים לא צריכה להסתכם בשנה- אלא הכשרה משמעותית ואפקטיבית- כפי שמצוין פעמים רבות במשנתו החינוכית של סגל.

מתוך עיתון דבר, יום ה', כ"ח בסיון תשל"ג, 28 ביוני 1973.