כאשר התחלנו לקרוא את הספר ''אורחות החינוך'', ניגשנו למלאכה במטרה למצוא את עיקרי הדברים של סגל בכל הקשור לחינוך. השאלה שהעסיקה אותנו היא מה הניע אותו, וכיצד הוא חשב ופעל בכל הקשור לחינוך. במהלך הקריאה נחשפנו לעובדה כי סגל שם דגש על כל התחומים עליהם ניתן לחשוב, החל מנשים, עבודת האדמה, התנסות עצמית, ועד ליחס אל הדת ועוד. כל אלה היו חלק בלתי נפרד ממנו לאורך כל כתיבתו. בחרנו דווקא בספר זה כי ראשית כל מדובר בספר שכתב מרדכי סגל, ומדובר במקור ראשוני אותנטי, ושנית זהו אחד הספרים החשובים ביותר בכל הקשור לחינוך, וחינוך קיבוצי בפרט. בחרנו בספר זה כי ראינו בו כספר הטוב ביותר שדרכו נוכל להעביר את הראייה מעיניו של סגל.
בחרנו קטעים מהספר, המדגישים את אופיו ודרכו של מרדכי סגל
מתוך ספרו של מרדכי סגל ''אורחות חינוך''
אורחות חינוך הוא ספר שמרדכי סגל החל ביצירתו, אך לא הספיק להשלים את המלאכה. רבים נרתמו לסיים את הספר, החל מבנותיו, אנשים שהכירו את פועלו ועד לשותפו לדרך ולעבודה, יואל שניר. בספר לא נעשו כמעט שינויים, למעט שינויים קלי ערך. הנוסח המקורי של סגל נשמר. במהלך הקריאה בספר, לא ניתן באמת לגזור את עיקרי הדברים, כי מדובר בתורה שלמה של חינוך, בחרו את הקטעים הנבחרים ברעות עיננו כדי להמחיש את תורתו של סגל.
רישום של ישראל זוסמן משנת 1925: מרדכי סגל
החצובה - תורת החינוך של סגל
''ההוויה הקיבוצית כביטוי השלם והמקורי של המהפכה הציונית-סוציאליסטית, כביטוי העמוק של מהפכת האדם היהודי, אין לה קיום ללא יצירה חינוכית מקורית. ביצירה זאת טבוע מפעלו של מ. סגל''. אין מדובר במסגרת אחת וקו מנחה אחד בעל גבולות ברורים ונוקשים, אלא מדובר במידה, במטרות חינוכיות, גמישות, פתיחות ורגישות מול האדם המתפתח. סגל מתואר כאדם שהיה בעל 3 אבני פינה שהניעו את פועלו ואת מטרותיו:
-
הקיבוץ - דרך החיים של המהפכה הקונסטרוקטיבית, המגשימה ייעוד לאומי וחברתי
-
מקורות ישראל במיטב תוכנם ההומני
-
חינוך מתקדם בהתאם למאה שלנו
לא בדת ימצאו פתרונות
מוצגת השוואה בין בתי הספר של התנועה הקיבוצית לבתי הספר האזוריים הגדולים. כאשר בבתי הספר האזוריים מדובר במסות של תלמידים שמנותקים מאזור מגוריהם, לעומת החינוך הקיבוצי שהוא מצומצם, אינטימי וקרוב יותר. אותו חינוך קיבוצי דוגל בשמירת השבת וחגי ישראל. אך לפי סגל, העיקר הוא לא ידיעת הדת, אלא איחוי הקרע שיש בין העבר לעתיד, כלומר יצירת קשר בין התלמיד לעיקרי האמונה והמסורת. קשר שהוא עמוק, אישי ומכיל יותר מאשר ציון סתמי.
''מחנך העובד רק כתפקיד מבצע הוראות אין לו ואין לו זכות והשפעה על מפעל החינוך''
החינוך הקיבוצי כשלב בחינוך המתקדם
החינוך הקיבוצי הוא חינוך מתקדם, אך ההעדפה היא לקרוא לו חינוך מקדם. כדי לקרוא לחינוך שכזה, יש לשאול עשר שאלות כדי לאשש זאת:
-
הממד ההיסטורי של החינוך - מהו תפקידו של חינוך בהיסטוריה, פריצת דרך חדשנית וקידום או משיכה לאחור כמשקולת.
-
דמוקרטיזם חינוכי- האם מדובר בדרך שמותאמת לרוב, או חינוך אליטיסטי?
-
פתירת הניגוד בין היחיד לחברה - מהי הדרך ''הנכונה'' ביותר לחברה, יציאה מנקודת הנחה כי לכולם אותם תנאים, או הולכה שווה והוגנת?
-
ראיה התפתחותית - הדרך והצורה בה מחנכים, מסתכלים על גיל הנעורים ומקדמים את בני הנוער להתפתח.
-
אינטליגנציה של תכני תרבות - שילוב של חינוך אישי, חברתי ולמידה.
-
חינוך צמוד לחיים - מניעת ניתוק מהחיים מחות לכותלי המוסד.
-
למידה פעילה - כיצד החניך מופעל.
-
הימנעות ממתודות מלאכותיות - כיצד מלמדים, האם המתודות מתאימות להלך הרוח של התקופה?
-
חברתיות הטרוגנית - ההתחברות של התלמידים.
-
סגנון חיים משמעי - הסגנון האווירה בה מתנהלים החינוך והלמידה.
''תורה עם דרך ארץ"
ההתנסות העצמית
עיקר ההתנסות העצמית:
א. לקרב בין בתי הספר לעולם עצמו ולחיים מחוץ לכותלי מוסד החינוך.
ב. לא הילד מרכז העולם, אלא המרכזיות צמיחתו וגידולו לתוך סביבה שקיימת במציאות משתנה.
ג. התנסות עצמית – כמוקד בתהליך צמיחתו של הפרט ושל האדם.
מטרה ודרך בחינוך
''מחנך העובד רק כתפקיד מבצע הוראות אין לו ואין לו זכות והשפעה על מפעל החינוך''. ''מחנכים יכולים וחייבים לסמן מטרות ודרכים לחינוך במדינה''. המשמעות היא נרחבת יותר מכפי שנראה לאנשי חינוך. ההשפעה היא רחבה ומשמעותית יותר ממה שאנו חושבים, ויש לשנות את הגישה והלך הרוח כאשר דנים במטרה ובדרך החינוך. הדמוקרטיזציה של החינוך לא יכולה להישאר בגדר שאיפה ורצון, אלא יש להתקדם צעד צעד להגשמתה. לפי סגל, יש לשפר את התנאים החל מלימודי הגיל הרך, בגלל כל העליות והקשיים שנוצרים בקרב אוכלוסיית ההורים, לשפר את הפערים בין בתי הספר, מבחינת תקציבית, רמת הוראה וכיוצא בזה, לטפל במורים חסרי הכשרה מלאה, ועד לשיפור בחינוך בגילאי העל יסודי, לא רק במטרה לפתח מנהיגים לעתיד, אלא לראות בחינוך כנחלת הכלל – ''תורה עם דרך ארץ''. במטרה להקל על לימודים אקדמיים בעתיד, שלא יפגעו מכושר המעשה שהלומד רכש.
''התרבות הדו מינית היא בהכרח ל=חלום סרק, אם כי יש פשר כלשהו בהתפתחות התרבות, אך בינתיים היא רחוקה''
מעמד האישה - תרבות דו מינית
בפרק זה, סגל דן בדיוק בשילוב של שלושת אבני הדרך שהנחו אותו. האישה המודרנית אל מול הסביבה, החינוך ודרך פועלה. ''התרבות הדו מינית היא בהכרח ל=חלום סרק, אם כי יש פשר כלשהו בהתפתחות התרבות, אך בינתיים היא רחוקה'' . סגל דן בעובדה כי האישה המודרנית שואפת להתפתח ולצמוח, כאשר בזמן הזה היא נקרעת בין הבית, לעמדתה הנחותה לעומת הגבר, בין גידול הילדים להתפתחות קרייריסטית. כאשר בזמן שהיא עסוקה באותה לחימה והישרדות, גם הבית וגם החוץ עלולים שלא להסב לה את הסיפוק והאושר המלא. אומנם לאחר הקמת הקיבוצים, מעמד האישה צמח והתפתח באופן משמעותי, אך יש עוד מקום רב לשיפור. אין לתת לעבודת הנשים להיות מועסקות כי ''אין ברירה'' אלא יש לצעוד לעבר התרבות הדו מינית. ''עד התעוררות הכרת הערך העצמי של האישה במקום עבודתה''.